יב ו י אמ ר י הו ה א ל-מ ש ה, ע ל ה א ל י ה ה ר ה--ו ה י ה- ש ם; ו א ת נ ה ל ך א ת-ל ח ת ה א ב ן, ו ה ת ור ה ו ה מ צ ו ה, א ש ר כ ת ב ת י, ל ה ור ת ם.

Transcription

1 1 Two Jews, Three Opinions: Reconciling Divine Revelation with Halachic Debate יב ו י אמ ר י הו ה א ל-מ ש ה, ע ל ה א ל י ה ה ר ה--ו ה י ה- ש ם; ו א ת נ ה ל ך א ת-ל ח ת ה א ב ן, ו ה ת ור ה ו ה מ צ ו ה, א ש ר כ ת ב ת י, ל ה ור ת ם. based on an article by Mrs. Rivka Kahan Source 1a) Shemot 24:12 12 And the LORD said unto Moses: 'Come up to Me into the mount and be there; and I will give thee the tables of stone, and the law and the commandment, which I have written, that thou mayest teach them.' 1b) Rashi את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם - כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו: All six hundred and thirteen mitzvot are included within the Aseret Hadibrot, and Rabbeinu Saadya explained in the Azharot that he established for every one of the dibrot the mitzvot that are dependent on it. R. Yehuda Halevi, in Sefer Hakuzari asserts that the revelation at Sinai is a proof for the Torah s authenticity; the fact that Matan Torah was experienced by an entire nation rather than by an individual prophet is a testimony to the historical accuracy of the story. Thus, the revelation of the Aseret Hadibrot set the stage for and substantiated the more comprehensive revelation that Moshe experienced in the forty days that he spent on Har Sinai immediately after the giving of the Aseret Hadibrot. Since all of Bnei Yisrael experienced the initial stage of revelation and believed in its truth, they also accepted the truth of the subsequent revelation that Moshe received. )ב( ד ב ר א ל ב נ י י ש Source 2a: Vayikra Ch. 25 )א( ו י ד ב ר ה' א ל מ ש ה ב ה ר ס ינ י ל אמ ר: ר א ל ו א מ ר ת א ל ה ם כ י ת ב א ו א ל ה א ר ץ א ש ר א נ י נ ת ן ל כ ם ו ש ב ת ה ה א ר ץ ש ב ת ל ה:'

2 2 2b) Rashi בהר סיני - מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים What is the relevance of shemittah to Har Sinai? And weren t all of the mitzvot said at Sinai?! Rather, just as shemittah was said with its principles and details at Sinai, so too were all mitzvot said with their details at Sinai. This is how it is taught in Torat Kohanim Source 3: Rambam, Introduction to the Mishne Torah כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו. שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה.תורה זו תורה שבכתב. והמצוה זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה All of the mitzvot which were given to Moshe at Sinai were given together with their interpretations, as it says: And I will give you the tablets and the Torah and the mitzvah (Shemot 24:12). The Torah refers to Torah shebikhtav, and the mitzvah refers to its interpretation. And He commanded us to fulfill the Torah in accordance with the mitzvah. This mitzvah is what is called Torah she-be-al peh Q: What obvious issue develops if we say that Moshe was given all of the mitzvoth and halachot at Har Sinai? Source 4: Tosefta (Hagiga 2:9) אמ 'ר ' יוסי כתחלה לא היתה מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד היה בלשכת הגזית ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות שבארץ ישראל שני בתי דינין של שלשה

3 3 שלשה היו בירושלם אחד בהר הבית ואחד בחיל נצרך אחד מהן הולך אצל בית דין שבעירו אין בית דין בעירו הולך אצל בית דין הסמוך לעירו אם שמעו אמרו להן ואם לאו הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבהר הבית אם שמעו אמרו להן ואם לאו הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבחייל אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין שבלשכת הגזית אע" פ שהו של שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושל שה נצרך אחד מהן לצאת רואה אם יש שם עשרים ושלשה יוצא ואם לאו אין יוצא עד שיהו שם עשרים ושלשה היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים באין לבית המדרש שבהר הבית נשאלה הלכה אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין במנין אם רבו המטמאין טימאו רבו המטהרין טיהרו משם הלכה יוצא ורווחת בישראל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות Said R. Jose: Initially there was no controversy in Israel; but there was the court of seventy in the Hall of Hewn Stone, and the other courts of twenty-three were in the towns of the land of Israel... If one needs a court, he turns to the court in his town; if there is no court in his town, he goes to a court near his town. If they [the court] heard [a tradition], they told it to them [i.e., the litigants]; if not, [the initiator of the action] and the most eminent member of the court go to the court on the Temple Mount. If they heard, they told it to them; and if not, he and the most eminent of them go to the court on the Rampart. If they heard, they told it to them; and if not, these and others go to the court in the Hall of the Hewn Stone... If they heard, they told it to them; and if not, they stand up for a vote. If the majority is for impurity, they declare it impure; if the majority is for purity, they declare it pure. From there the law originates and is disseminated in Israel. When there multiplied the students of Shammai and Hillel who did not serve their teachers sufficiently, controversies multiplied in Israel and the law because like two sets of law. Source 5: Rav Saadia Gaon, Introduction to Emunot V Deot ואמרו חכמי ישראל במי שלא השלים ענייני החכמה, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו המחלוקות)סנה' פ"ח( ולמדנו מזה כי התלמידי 'כשהם משלימים הלמוד, לא תהיה בניהם מחלוקות ולא ערבוב The sages of Israel said about one who is not complete in wisdom that from the time that the students of Hillel and Shammai increased, and did not sufficiently serve their masters, disagreements multiplied. We learn from this that if the students had fully mastered their studies, there would have been no controversies or arguments among them.

4 4 Source 6: Talmud Eruvin 13b אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל,הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל.. R. Abba stated in the name of Shmuel: For three years there was a dispute between Beit Shammai and Beit Hillel, the former asserting that the law is in agreement with our views, and the latter contending that the law is in agreement with our views. A bat kol came forth, announcing, Both are the words of the living God, but the law is in agreement with the rulings of Beit Hillel Source 7: Yerushalmi Hagiga 1:8 אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני Even that which a seasoned student will declare before his teacher was already said to Moshe at Sinai. Source 8: Ritvah on Eruvin 13b שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרש ובדרך האמת יש טעם וסוד בדבר. The French Rabbis asked: How is it possible that these and those should be as living words of God, when one permits and the other prohibits? They answered that when Moshe ascended to heaven in order to receive the Torah, he was shown, with respect to each and every matter, forty-nine facets for prohibition and forty-nine facets for license. He asked Hakadosh Barukh Hu about this and he was told that the matter would be handed over to the sages

5 5 of Israel in each and every generation, and it would be resolved as they would determine. This is correct according to the derash speculation, but at the mystical plane, there is an arcane explanation. Source 9: Shemot Rabbah 41:6 וכי כל התורה למד משה כתיב בתורה )איוב יא( ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ולארבעים יום למדה משה אלא כללים למדהו הקב"ה למשה Did Moshe learn the whole Torah? It is written It is longer than the land and wider than the sea (Iyov 11) and Moshe learned it in forty days?! Rather, Hakadosh Baruch taught Moshe general principles. Rambam, introduction to his commentary on the Mishna: Source 10: RAMBAM INTRODUCTION TO PERUSH HAMISHNAYOT a) Halachot passed down by Moshe, with a hint either in the text or as indicated by svara/logic וזה עיקר יש לך לעמוד על סודו. והוא, שהפירושים המקובלים מפי משה, אין מחלוקת בהם בשום פנים,שהרי מאז ועד עתה לא מצאנו מחלוקת נפלה בזמן מן הזמנים, מימות משה ועד רב אשי בין החכמים, כדי שיאמר אחד, המוציא עין חברו יוציאו את עינו, שנאמר עין בעין, ויאמר השני, אינו אלא כופר בלבד שחייב לתת. ולא מצאנו ג"כ מחלוקת במה שאמר הכתוב )ויקרא כג(, פרי עץ הדר, כדי שיאמר אחד שהוא אתרוג, ויאמר אחד שהוא חבושים, או רימונים, או זולתו. ולא מצאנו ג"כ מחלוקת בעץ עבות, שהוא הדס. ולא מצאנו מחלוקת בדברי הכתוב )דברים כה(, וקצותה את כפה, שהוא כופר. ולא במה שאמר הכתוב )ויקרא כא(, ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תישרף, שזו הגזירה אין לנו לגזור אותה אלא אם תהיה אשת איש, עכ"פ. וכן גזירת הכתוב )דברים כב(, בנערה אשר לא נמצאו לה בתולים שיסקלוה, לא שמענו חולק בה, ממשה ועד עתה, על מי שאמר שזהו לא יהיה אלא אם הייתה אשת איש, והעידו עדים עליה שאחר הקידושים זינתה בעדים והתראה. וכיוצא בזה בכלל המצות אין מחלוקת בהן. שכולן פירושים מקובלים מפי משה. ועליהם ועל דומיהם אמרו, כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני.

6 6 אבל אע"פ שהן מקובלים ואין מחלוקת בהם מחכמת התורה הנתונה לנו, נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים המצויים במקרא. וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקים זה על זה במערכת העיון, ומביאים ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להן. כגון מה שאמרו במאמר הכתוב פרי עץ הדר, אולי יהיה רימונים, או חבושים, או זולתם, עד שהביאו ראיה עליו ממה שנאמר פרי עץ הדר, ואמרו: עץ שטעם עצו ופריו שווה, ואמר אחר, פרי הדר באילנו משנה לשנה, ואמר אחר, פרי הדר על כל מים. אלו הראיות לא הביאו מפני שנשתבש עליהם העניין עד שנודע להם מהראיות האלה. אבל ראינו ללא ספק מיהושע עד עתה, שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה, ואין בו מחלוקת.אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל. וכן היא ראייתם על ההדס, וראייתם על דיני אברים בעונש ממון, והוא מה שחייב למי שהשחית אבר מאברי חברו. וראייתם גם כן על בת איש כהן, הנזכרת לשם, שהיא אשת איש, וכל הדומה לו, שהוא נוהג על העיקר הזה. וזה עניין מה שאמרו, כללותיה ופרטותיה. רצו לומר, העניינים שנוכל להוציאם בכלל ופרט ובשאר י"ג מידות, והם מקובלים מפי משה מסיני, וכולם אע"פ שהם מקובלים מפי משה, לא נאמר בהם הלכה למשה מסיני, שאין לומר פרי עץ הדר, הוא אתרוג, הלכה למשה מסיני, או חובל בחברו משלם ממון, הלכה למשה מסיני, שכבר נתברר לנו, שאלו הפירושים כולם מפי משה, ויש להם רמזים במקרא, או יוציאו אותם בדרך מדרכי הסברה, כמו שאמרנו. b) Halacha LeMoshe MiSinai no scriptural or logical basis ועל כן כל דבר שאין לו רמז במקרא, ואינו נקשר בו, ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברה, עליו לבדו נאמר, הלכה למשה מסיני. ובשביל זה כשאמרנו, שיעוריו הלכה למשה מסיני - הקשו עלינו ואמרו, מפני מה אתם אומרים שהם הלכה למשה מסיני, והנה שיעורין נרמז עליהם בפסוק, באומרו, ארץ חטה ושעורה )דברים ח(. תהיה התשובה,שהיא הלכה למשה מסיני, ואין לשיעורין עיקר להוציא אותם ממנו בדרך סברה, ואין להם רמז בכל התורה, אבל נסמכה זאת המצווה לזה הפסוק, לסימן, כדי שיהא נודע ונזכר, ואינו מעניין הכתוב. וזה עניין מה שאמרו, קרא אסמכתא בעלמא, בכל מקום שיזכרוהו. ואני אכלול בכאן רוב הדינים שנאמר בהן הלכה למשה מסיני,ואפשר שיהיה הכל.ויתבאר לך אמיתת מה שאמרתי,שאין מהם אפילו אחת שהוציאוה בדרך סברה, ואי אפשר לסמוך אותה לפסוק אלא על דרך אסמכתא, כמו שבארנו. ולא מצאנו לעולם שחקרו בהן סברות, או הביאו עליהם ראיות, אלא לקחום מפי משה, כמו שצווה אותו הקב"ה : גוד ולבוד ודופן עקומה, הלכה למשה מסיני.. תפילין על קלף, ומזוזה על דוכסוסטוס, וספר תורה על הגויל, הלכה למשה מסיני דתפילין,. שי"ן של תפילין, וקשר של תפילין, ורצועות שחורות, ותפילין מרובעות, ומעברתא

7 7 הלכה למשה מסיני. כותבין ס"ת בדיו, ומסורגל, הלכה למשה מסיני. According to Rambam, no mahloket exists with regard to any halakha that falls within the first two categories. For example, it has always been universally accepted that the term peri etz hadar refers to an trog; this, according to Rambam, is an example of a halakha that falls within the first category. c) Halachot derived from application of logic and exegetical principle הדינים שהוציאו על דרכי הסברה ונפלה בם מחלוקת, כמו שזכרנו, ונפסק הדין בהן על פי הרוב. וזה יקרה כשישתנה העיון, ומפני כך אומרים אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. אבל נפלה המחלוקת והעיון בדבר שלא נשמע בו הלכה, ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרים על טעם הסברה שהוא גורם המחלוקת בין החולקים, ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דרבי פלוני, או מאי בינייהו, והם מביאים אותו על עניין זה ברוב מקומות. וזוכרים הטעם הגורם למחלוקת, כגון שיאמרו רבי פלוני מחזיק טענה פלונית, ופלוני מחזיק טענה פלונית וכדומה לו. אין מחלוקת בדברים מקובלים אבל מי שיחשוב שהדינים שנחלקים בהם כמו כן מקובלים מפי משה, וחושבים שנפלה המחלוקת כדרך טעות ההלכות, או השכחה, או מפני שאחד מהם קיבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו, או שכח, או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע, ויביא ראיה על זה מה שנאמר משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות - זה הדבר מגונה מאוד, והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים, ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצות, וכל זה שווא ובטל. *ומה שהביאו להאמין באמונה הזאת הנפסדת, הוא מיעוט הסתכלותו בדברי החכמים הנמצאים בתלמוד. שהם מצאו שכל הפירוש המקובל מפי משה הוא אמת, ולא נתנו הפרש בין העיקרים המקובלים ובין תולדות העניינים, שיוציאו אותן בעיון. אבל אתה אל יכנס בלבך ספק, שמחלוקת בית שמאי ובית הלל, באומרם מכבדין את הבית ואחר כן נוטלים לידים, או נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית, ותחשוב שאחד משני הדברים האלו אינו מקובל מפי משה מסיני. אבל הטעם שהוא גורם להיות חולקים, הוא מה שנזכר בתלמוד )שם נב,ב(, שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר. וכן כל מה שידמה לאלו המחלוקות שהם ענפי הענפים. The source of the mahloket between the students of Shammai and Hillel

8 8 אבל מה שאמרו, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל, עניין זה מבואר, שכל שני אנשים בהיותם שווים בשכל ובעיון, ובידיעת העקרים שיוציאו מהם הסברות, לא תיפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים, ואם נפלה תהיה מעוטא. כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות. וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זה לזה בכל מה שיוציאו בדרך סברה. והעיקרים כמו כן, הנתונים לזה כמו העיקרים הנתונים לזה. אבל כאשר רמפתה שקידת התלמידים על החכמה, ונחלשה סברתם נגד סברת הלל ושמאי, ובם נפלה חלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים, שסברת כל אחד ואחד מהם הייתה לפי שכלו, ומה שיש בידו מן העיקרים. He dismisses the Geonic view that human forgetfulness resulted in mahlokot about halakhot that were transmitted by Moshe, since he thinks this view impugns the hakhamim in each generation who were charged with transmitting the mesorah. ואין להאשימם בכל זאת. שלא נכריח אנחנו לשני חכמים מתווכחים בעיון להתווכח כש כ ל יהושע ופנחס. ואין לנו ספק כמו כן במה שנחלקו בו, אחרי שאינם כמו שמאי והלל או כמו שהוא למעלה מהם, שהקב"ה לא צוונו בעבודתו על עניין זה. אבל ציוונו לשמוע מחכמי הדור, כמו שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם. ועל הדרכים האלו נפלה המחלוקת, לא מפני שטעו בהלכות, ושהאחד אומר אמת והשני שקר. ומה מאוד מבואר עניין זה לכל המסתכל בו. ומה יקר וגדול זה העיקר במצות. d) Gezeirot/Decrees הם הגזרות שתקנו הנביאים והחכמים בכל דור ודור, כדי לעשותם סייג לתורה. ועליהם צווה הקב"ה לעשותם. והוא מה שאמר במאמר הכללי )ויקרא יח(, ושמרתם את משמרתי, ובאה בו הקבלה )יבמות כא.(, עשו משמרת למשמרתי.והחכמים יקראו אותם גזרות. ולפעמים תיפול בהם מחלוקת לפני החכם, שהוא אוסר כך מפני כך, ולא יסכים עליו חכם אחר. וזה הרבה בתלמוד, שאומרים רבי פלוני גזר כך, משום כך וכך, ורבי פלוני לא גזר. וזה כמו כן סיבה מסיבות המחלוקת. שהרי בשר עוף בחלב הוא גזרה מדרבנן, כדי להרחיק מן העבירה, ולא נאסר בתורה אלא בשר בהמה וחיה, אבל אסרו חכמים בשר עוף, כדי להרחיק מן האיסור. ויש מהם מי שלא יגזור גזרה זו, שרבי יוסי היה מתיר בשר עוף בחלב, וכל אנשי עירו היו אוכלים אותו, כמו שנתפרסם בתלמוד. וכשתיפול הסכמה על אחת מן הגזרות, אין חולק עליה בשום פנים.וכשיהיה פשוט איסורה בכל ישראל, אין לחלוק על הגזרה ההיא. אפילו הנביאים בעצמם לא היו רשאים לבטל אותה. וכן אמרו בתלמוד, שאליהו ז"ל לא היה יכול לבטל אחד משמונה עשר דברים שגזרו בית שמאי ובית הלל. והביאו טעם על זה, לפי שאיסורן פשט בכל ישראל.

9 9 e) Enactments and Customs הם הדינים העשויים על דרך חקירה וההסכמה בדברים הנוהגים בין בני אדם, שאין בם תוספת במצווה ולא גירעון, או בדברים שהם תועלת לבני אדם בדברי תורה.וקראו אותם תקנות ומנהגים.ואסור לעבור עליהם. וכבר אמר שלמה ע"ה על העובר עליהם )קהלת י(, ופורץ גדר ישכנו נחש. Rav Aharon Lichtenstein, in his article Torat Hesed and Torat Emet, There is a Torah, firm and sharp, its outlines single-mindedly defined, hewn from the rock of truth and limned in granite, its message emblazoned as meridian sun and lucid as polar night. And there is a Torah, flexible and subtle, its frontiers boundless and shifting, supple as an infant s flesh and luxuriant as an equatorial forest. Torat emet bespeaks unitary truth. It denotes a definitive and static entity, an impenetrable and impregnable fortress, impervious to the vicissitudes of time and culture, ante-historical and meta-historical. It is, in the words of the midrash, identified with that which a person has received from his masters... Hesed, on the other hand, suggests dynamic centrifugal thrust. The term is associated with expansive hitpashtut, even excess... Torat hesed is therefore marked by vitality and growth, by the opening of new chapters and the breaking of fresh ground. Perhaps we can apply the images of Torat hesed and Torat emet to the views of revelation that we have seen. Revelation can be understood as the transmission of a monolithic, fully formulated truth, and it can also be understood as enabling and inviting human creativity in the halakhic process. Through the process of Talmud Torah, we receive the mesorah of previous generations at the same time that we forge new links in the chain of mesorah. In internalizing the eternal, unchanging truth of the Torah, we also recognize its vibrancy and the contributions of individual creativity in each generation. In commemorating the giving of the Aseret Hadibrot on Shavuot, we reenact the moment of the original revelation, while simultaneously delving into Talmud Torah and seeking revelation in our own days.

10 10 Addendum Keli Yakar on Devarim Ch. 17 )יא( לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. פירש רש"י אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו'. נראה שדקדק זה מדלא קאמר לא תסור ימין ושמאל מן הדבר ומדקאמר ימין ושמאל אחר אשר יגידו לך, שמע מינה שהכי קאמר אף על פי שכפי האמת אינו ימין ושמאל זולת מה שהם יגידו לך שהוא ימין ושמאל, ובטעם דבר זה נתקשו המפרשים ונתנו טעמים רבים שנין דין מן דין: וכפי האמת אין אני רואה שום קושי בדבר כי כבר אמרו חז"ל )חגיגה ג ב( שמא יאמר אדם הואיל והללו מטהרין והללו מטמאין הללו אוסרין והללו מתירין היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר ניתנו מרועה אחד )קהלת יב יא( כולן אל אחד נתנן וכו', וקשה הלא הדרא קושיא לדוכתא וסוף סוף היאך אני למד תורה, אלא ביאור הדבר הוא שבכל דבר טומאה וטהרה יש כמה פנים לטהרו, וכמה פנים לטמאו, ואם התורה טהרתו הוא מפני שהצדדים המראים פני טהרה הם מרובים יותר מן הפנים המראים פני טומאה וכן להיפך, והוא הדין בדבר מותר ואסור, וכשר ופסול, ומטעם זה אמרו חז"ל )סנהדרין יז א( שאין ממנין לסנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה, וטעמו של דבר שאם לפעמים צריכין להוראת שעה לפסוק נגד התורה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך )תהלים קיט קכו(, אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת עת לעשות לה' אותן מיעוט סברות שכבר נדחו מחמת הרוב ולילך אחר המיעוט כהוראת אליהו בהר הכרמל, אבל אם אין החכם או הנביא יודע שום סברא אל ההיפך אז לעולם לא יטהרו אפילו בהוראת שעה והרי הוא מחויב לטהרו מטעם סמוך עת לעשות לה' למיעוט סברות הנוטין אל ההיפך ואתרע רובא דכנגדו, ואם בית דין שלמטה פוסקים טהור על דבר שהוא טמא מן התורה הואיל שיש סברות גם לטהרו סמוך רובא של בית דין שלמטה שהסכימו לטהרו אל מיעוט סברות שיש לו בלאו הכי לטהרו ואתרע רובא של טומאה, כי נתן ה' כח גם לבית דין שלמטה לעשות סברות לכאן ולכאן ונתרבו הסברות הנוטין לצד טהרה. ועל כן יפה אמרו חז"ל )חגיגה ג ב( עשה אוזנך כאפרכסת וקנה לב לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין, כי כפי האמת כל אדם צריך לכל הסברות כי אי אפשר לו להיות מן הסנהדרין עד אשר יהיה ידו בכל הסברות, ומטעם זה ראוי לקבל מהם אפילו אם אומרים על ימין שהוא שמאל מצד אותן סברות הנוטים גם לצד שמאל וזה דרך נכון מאד: ואם נפשך לומר שאמרו זה על הדינין, שאין לדיין כי אם מה שעיניו רואות כמו שנאמר )דברי הימים - ב יט ו( ועמכם בדבר משפט והוא קאי על מה שאמר למעלה בין דין לדין כי הכל לפי ראות עיני הדיין, אז הדבר מבואר מעצמו כי בידו לדון על פי אומד דעתו כמו שנאמר )זכריה ח טז( אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואמר שפטו על שלושתן, ובשעריכם, לשון שיעור כי שלושתן צריכין השערה שכלית ואומד הדעת לפי הזמן והמקום והענין, כי לפעמים צריך לשנות האמת מפני השלום וכיוצא, וכן השלום אינו טוב לעצמו בכל מקום כי כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם )סנהדרין עא ב(, וכן המשפט צריך שיעור שנתבאר: ואומד הדעת בדרך